<h1>רשב"א — ב"ב</h1>
<h2>דף מז:</h2>
[ב"ב קכ"ז ע"א] א"ל רב פפא לרבא וכו' הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה זה לזה. איכא למידק דהא רב פפא הוא דאמר לעיל [קכ"ו ע"א] משמיה דרבא דאין לבכור קודם חלוקה ואם מכר קודם חלוקה לא עשה ולא כלום, וא"כ היאך הוא כותב הרשאה דהרשאה כמתנה דהא בעי למכתב ליה זיל דון ואפיק לנפשך וכל שאי אפשר ליתן אי אפשר להרשות עליו, וכן כתב הרמב"ם ז"ל דמלוה על פה שאי אפשר להקנותה אלא במעמד שלשתן גם היא אין כותבין עליה הרשאה, ויש מדקדקין מכאן שאינו כן דהרשאה בכל דהו סגי דהא שליחא שוייה וכדאמרי' בפרק מרובה [ב"ק ע' ע"א] כיון דכתיב ליה כל דמתענית מן דינא עלי הדר שליחא שוייה וכיון שכן אפי' במה שאי אפשר למכור וליתן כגון זו ואי נמי מלוה על פה כותבין עליהן הרשאה, ומסתברא לי כדברי הרמב"ם ז"ל דכל דצריך למיכתב זיל דון ואפיק לנפשך אי לא מצי יהיב היאך אפשר למימר ליה אפיק לנפשך הא הוו מילי דרבנן כחוכא, אלא הכא י"ל דרב פפא לאו דשמעה מרבא וסברה אלא מכללא שמעה כדאמרי' לעיל ודילמא לדידיה לא סבירא ליה, והשתא נמי דשמע מרבא דדרש דאפי' בשלא הוכרו כותבין הרשאה הכיר שטעה בדברי רבא מעיקרא ובודאי נתברר מדדרש רבא כדברי רב פפי דלא עשה ולא כלום בפלגא קאמר, ואי נמי יש לפרש דמעיקרא סברה כרבא רביה למאי דסבירא ליה דלא עשה ולא כלום בכולהו קאמר, אבל לבתר דשמע להא דר' ינאי ושמע נמי מרבא רביה דאמר עדיפא מינה דאפי' בשלא הוכרו ולבסוף נתערבו כותבין הרשאה הדר ביה וסבר כותייהו דיש לו לבכור קודם חלוקה ויכול למכור ולתת ולהרשות כנ"ל.
